מטופלת מקבלת הזמנה להתנסות קצרה. עוד לפני שהתחילה היא שואלת: ״איך בדיוק צריך לעשות את זה?״ היא בוחרת צבע, מחליפה אותו, מביטה במטפלת ומחכה לסימן. כשהזמן נגמר היא מתנצלת: ״לא יצא לי כמו שצריך״.
זו דוגמה בדויה להמחשה. היא מזמינה אותנו להתבונן בתהליך: מה נחשב בעיני המטופלת להצלחה, ומה היא חוששת שיקרה אם התוצאה לא תהיה טובה מספיק?
שאיפה לאיכות יכולה להיות מקור להתמדה, לעניין ולסיפוק. כדאי לברר מה קורה כשהתוצאה אינה תואמת את הציפייה: האם אפשר ללמוד, לתקן ולהמשיך, או שהמטופלת מסיקה מיד מן הטעות מסקנה כוללת על הערך שלה? מחקר על ACT לפרפקציוניזם מציע כיוון טיפולי של עבודה עם ההיצמדות הנוקשה לדרישות העצמיות. הוא אינו מלמד שכל חתירה למצוינות היא בעיה. (Ong et al., 2019)
להקשיב למה שקורה סביב המשימה
לפני שמציעים למטופלת ״להרפות״, אפשר להתעניין בשלושה רגעים: מה קורה לפני ההתחלה, מה קורה בזמן ההתנסות, ומה קורה אחריה.
למשל, האם הבירור הממושך לפני ההתחלה עוזר להבין משימה לא ברורה? האם הוא נועד לקבל ודאות שלא תהיה טעות? האם ההתנצלות בסיום מבטאת אכזבה מהתוצר, או חשש מהתגובה של המטפלת?
אלו השערות לבירור משותף. גם קושי בהבנת ההוראה, עומס, חוויה קודמת של ביקורת או העדפה לחומר אחר עשויים להיות רלוונטיים. התנהגות אחת אינה מספקת להסבר מלא.
לחפש גם את היכולת שכבר מופיעה
סקירה מ־2026 עוסקת במושגים חיוביים בסכמה תרפיה, ובהם המבוגר הבריא וסכמות מסתגלות. היא מרחיבה את ההתבוננות אל יכולות וכוחות לצד הדפוסים המכאיבים. (van Donzel et al., 2026)
מכאן אפשר להציע שאלה קלינית: באילו רגעים המטופלת כבר מצליחה לבחור, לבקש עזרה או לשנות כיוון?
ייתכן שבמהלך היצירה היא עצרה ואמרה: ״החומר הזה לא נעים לי, אני מעדיפה אחר״. זהו רגע מסוים שאפשר להתעכב עליו: היא זיהתה העדפה, ביטאה אותה ובחרה פעולה. במקום מחמאה כללית, אפשר לברר מה אפשר לה לעשות זאת והאם היא מצליחה להשתמש ביכולת הזאת גם מחוץ לחדר הטיפול.
לתת מקום למה שהיצירה מעוררת
יצירה יכולה לכלול הנאה, התלבטות, תסכול, סקרנות והפתעה. במחקר של Kaimal ועמיתיה תוארו חוויות שונות, ובהן מעבר ממאבק ראשוני להתפתחות בעבודה. אין צורך לקבוע מראש שהתרגיל אמור להרגיע, ואין להסיק מהציור לבדו מה התחולל אצל היוצרת. (Kaimal et al., 2016)
אפשר לשאול: ״באיזה רגע רצית לשנות משהו?״, ״מה עזר לך להמשיך?״ או ״האם הייתה כאן בחירה שהיית רוצה לקחת איתך?״
לבחור התנסות קטנה שיש לה משמעות
כיוון אפשרי הוא להגדיר יחד משימה יומיומית מצומצמת, ולברר מראש מה נחוץ כדי שתמלא את מטרתה. אחר כך מתבוננים במה שקרה: האם הפעולה בוצעה, איזה קושי עלה, ומה למדה המטופלת על עצמה ועל המצב?
גם תגובה פשוטה של המטפלת יכולה לפתוח מרחב: ״אפשר לבדוק כאן כמה דרכים. מעניין אותי מה את מגלה בזמן ההתנסות״.
מקורות לקריאה ולהעמקה
המאמר הוא העמקה קלינית המבוססת על סקירה מ־2026 ועל שני מקורות קודמים. המקורות אינם בוחנים את שילוב הגישות והתרגילים המוצע כאן כטיפול אחד.
van Donzel, L., Claassen, A. M., Ouwens, M. A., Broersen, J., van Alphen, S. P. J., Louis, J. P., & Videler, A. C. (2026). Positive constructs in schema therapy: A scoping review. Journal of Clinical Psychology, 82(5), 651–663. https://doi.org/10.1002/jclp.70111
סקירת מיפוי, פורסמה לראשונה ב־24 בפברואר 2026. לקריאת הטקסט המלא.
Ong, C. W., Lee, E. B., Krafft, J., Terry, C. L., Barrett, T. S., Levin, M. E., & Twohig, M. P. (2019). A randomized controlled trial of acceptance and commitment therapy for clinical perfectionism. Journal of Obsessive-Compulsive and Related Disorders, 22, 100444. https://doi.org/10.1016/j.jocrd.2019.100444
ניסוי אקראי מבוקר, גיליון יולי 2019; מקור להעמקה. לרשומת המאמר באתר האוניברסיטה · לגרסת המחברים.
Kaimal, G., Ray, K., & Muniz, J. (2016). Reduction of cortisol levels and participants’ responses following art making. Art Therapy, 33(2), 74–80. https://doi.org/10.1080/07421656.2016.1166832
מחקר לפני ואחרי ללא קבוצת ביקורת, פורסם ברשת ב־23 במאי 2016; מקור להעמקה. לקריאת הטקסט המלא.