ילד מגיע למפגש אחרי בוקר קשה ומבקש לצייר אוטובוס. המטפלת יודעת שהוא חושש להיכנס לכיתה, ומתלבטת אם להחזיר אותו מיד לדבר על הפחד. אולי האוטובוס הוא בכלל הדרך שלו למצוא רגע של עניין ומנוחה לפני שיוכל להתקרב למה שמכביד עליו? זאת דוגמה בדיונית, והיא מזמינה להסתכל גם על מה שהעשייה מאפשרת ברגע הזה.
ממצא קטן שמשנה את השאלה
בסדרה של שלושה מחקרים בדקה הפסיכולוגית ג׳ניפר דרייק ציור אצל ילדים בני 6 עד 12 לאחר שנזכרו באירוע מאכזב. ציור ששימש להסחת דעת נקשר לשיפור במצב הרוח, להנאה ולשקיעה בפעילות. גם כאשר הילדים יכלו לבחור, רבים ציירו תכנים שהסיטו את הקשב מן העצב. מדובר בשינוי קצר במצב הרוח בתנאי מחקר, ולא בהוכחה לטיפול בהפרעת חרדה. ובכל זאת, הממצא מעניין: לפעמים התועלת המיידית של הציור אינה תלויה בכך שהוא מתאר את הקושי. [22]
בתוך טיפול אפשר לשאול מה עזר לילד בפעילות: הבחירה, התנועה, היכרות עם הנושא, נוכחות המטפלת או ההפוגה מהשאלות. התשובה אינה חייבת להיות אחת. אפשר גם לא לדעת עדיין, ולבדוק לאורך כמה מפגשים מה מאפשר לו להרגיש מעורב ובטוח יותר.
מהפוגה בחדר אל החיים שמחוץ לו
הקלה היא בעלת ערך, אבל חשוב להבין מה קורה אחריה. האם הילד מצליח בהמשך לספר מה קשה, לבקש עזרה או להשתתף בפעילות שחשובה לו? או שהעיסוק בציור נעשה תנאי נוקשה שבלעדיו הוא אינו מוכן להתקרב לשום קושי? ההתבוננות הזאת נעשית במסגרת הערכה מקצועית, ולא מתוך מסקנה על ציור בודד.
בטיפול אפשר לתת לפחד שם או צורה אם הילד רוצה בכך. אפשר גם להתחיל ממה שעוזר לו. המטרה אינה לייצר ציור אמיץ. היא להבין את החוויה שלו ולבנות מענה שמתאים לצרכיו, למשפחתו ולמציאות שבה הוא חי. כשפחד מגביל את החיים, דרושה הערכה ותכנית טיפול מתאימה; פעילות אמנותית יכולה להשתלב בה בהתאם לצורך ולהכשרת המטפלת.
מקורות וקריאה נוספת
Drake, J. E. (2021). How Drawing to Distract Improves Mood in Children. Frontiers in Psychology, 12, 622927.
שלושה מחקרים על מצב רוח בטווח הקצר אצל ילדים. לא נבדק טיפול בהפרעת חרדה או בטראומה.
DOI 10.3389/fpsyg.2021.622927 · DOI