ילדה מציירת בית קטן בקצה הדף. למטפלת עולה מיד המילה בדידות. הילדה מסתכלת ואומרת: כאן הבית של סבתא, ומסביב יש מקום לכל בני הדודים. אותה תמונה, שתי חוויות שונות. הדוגמה הזאת בדיונית, אבל היא מציבה שאלה ממשית: איך שומרים על הסקרנות המקצועית בלי לקחת מהמטופל את הסיפור שלו?
בטיפול באמנות אפשר להתעכב על מה שנראה לעין: המרחק בין הדמויות, שכבות הצבע, הדרך שבה הקו משתנה. המשמעות אינה נמצאת על הדף כמו תשובה בסוף חוברת. היא יכולה להיבנות מתוך העשייה, דברי המטופל והקשר עם המטפלת. לפעמים המטופל יודע בדיוק מה צייר. לפעמים הוא מגלה משהו תוך כדי שיחה. ולפעמים הוא פשוט נהנה ליצור, בלי רצון להסביר.
גם השאלה יכולה לפתוח או לסגור
השאלה למה הבית כל כך בודד כבר מכניסה בדידות לתמונה. הזמנה כמו מה היית רוצה שאדע על הבית משאירה מקום גם למשמעות שלא עלתה בדעתנו. אפשר לשאול על תהליך העבודה, להזמין בחירת שם, או לתת למטופל להצביע על חלק שמעניין אותו. אין חובה להפוך כל ציור לווידוי.
מה המחקר מאפשר לראות
מחקר של פנזס ועמיתיה בחן מאפיינים צורניים של יצירות וקשרים למדדים של בריאות נפשית. חלקו הקליני כלל 46 מבוגרים. נמצאו קשרים מסוימים, והחוקרים הציעו להשתמש בהתבוננות גם כבסיס לשיחה משותפת. המחקר לא אימת מילון של סמלים, ולא הראה שמטפלת יכולה להסיק מציור יחיד מה המטופל מסתיר. [15]
ואם בכל זאת עולה למטפלת מחשבה אחרת? אפשר להציע אותה ברשות ובהיסוס: עלתה לי מחשבה כשאני מסתכלת כאן. תרצה לשמוע ולבדוק אם היא מתאימה לך? תשובה שלילית היא מידע שראוי להקשיב לו. היא אינה הוכחה שהמטופל מתנגד לאמת.
אחד הרגעים המסקרנים בטיפול יכול להיות דווקא הרגע שבו המטפלת משנה את דעתה. המטופל עשוי לחוות שיש מקום לתקן את האופן שבו רואים אותו. כך הציור עשוי לפתוח שיחה גם על הקשר עצמו: האם מותר לי לומר שאת מבינה אותי אחרת מכפי שאני מבין את עצמי?
מקורות וקריאה נוספת
Pénzes, I., et al. (2020). Formal Elements of Art Products Indicate Aspects of Mental Health. Frontiers in Psychology, 11, 572700.
מחקר על מאפיינים צורניים וקשרים למדדי בריאות נפשית. אינו מאמת אבחון מציור או פירוש סמלי מסוים.
DOI 10.3389/fpsyg.2020.572700 · DOI